מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש בעמ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל

החלטה

בפניי בקשה למתן צו לעיכוב ההלכים בתובענה דנא, עד לסיומו החלוט של ההליך המקביל המתנהל באותה פרשייה בבית משפט זה המצוי בשלב שלאחר הגשת סיכומים בו נדרש בית המשפט לאותן הסוגיות ואשר במסגרתן תובעות המשיבות לקבלת סעדים הצהרתיים.

הבקשה

לטענת המבקש, הפרשייה נשוא התובענה, הנה אותה פרשייה המתבררת בבית משפט זה, בפני כבוד השופט אברהם יעקב בהליך מקביל ת.א 6038-08-07 (להלן: "ההליך המקביל"), וכי בשני ההליכים ישנה זהות מוחלטת בין בעלי הדין ובשאלות שעומדות להכרעה.

עניינה של הפרשייה, נשוא התובענה דנן וההליך המקביל, הינו בהסכם פשרה אשר נחתם בין בעלי הדין ביום 12.5.98 ואשר קיבל תוקף של פסק דין.

הסכם הפשרה הושג לאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, בעקבות תביעה לסילוק יד, אשר הוגשה ע"י המינהל כנגד התובעות בקשר לחטיבת קרקע שגודלה 8.8 דונם (להלן: "המקרקעין") נשוא הסכם הפשרה. עמדת המינהל כפי שהוצגה בהליך המקביל, הינה כי המשיבות הן אשר לא עמדו בהתחייבויותיהן, כמפורט בחלופה ב' להסכם הפשרה. המשיבות בחרו להפר את תנאי חלופה ב' בסדרת הפרות יסודיות, אשר הובילו לביטול כדין של חלופה ב' בהודעת המינהל ביום 25.9.02 ולכניסתה לתוקף של חלופה א' להסכם הפשרה אשר משמעותה, פינוי מקרקעין נשוא ההסכם.

לעמדת המינהל, המשיבות מחזיקות לאורך שנים רבות את המקרקעין, תוך הפרה בוטה של ההסכמים אשר נחתמו בין הצדדים והגדילו לעשות בכך שביצעו עבירות פליליות חמורות בתחום התכנון והבניה בגינן הורשעו. הוכח כי המשיבות הניבו רווחים כלכליים נאים מהמקרקעין ומאידך התנערו המשיבות מהתחייבויותיהן על פי ההסכמים שנחתמו עימן. כפי שנקבע בהסכם הפשרה, משהחלה התובעת בסדרת הפרות יסודיות של חלופה ב', מן הדין לבטלה וחלופה א' נכנסת לתוקף.

במסגרת אותה פרשייה מתנהל דיון בהליך המקביל, המצוי בשלב שלאחר הגשת הסיכומים ובו נדרש בית המשפט לאותה סוגייה ממש אשר במסגרתה המשיבות מבקשות סעדים הצהרתיים. בענייננו המדובר במקרה מובהק המצדיק עיכוב הליכים היות וההליך המקביל מצוי בשלב מאוד מתקדם על סף מתן הכרעה שיפוטית, וכי המקרה דנן ראוי לחסות תחת הכותרת של הליך תלוי ועומד.

מנגד נטען ע"י המשיבות, כי מטרת המבקש היא לזכות בעיכוב הליכים שיאפשר לו להמשיך ולהפר את הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים. לטענתן, גם אם תתקבל התביעה המקבילה וגם אם לאו, ממילא תידון גם תביעה כספית זו. התביעה דנן נמצאת בשלב בו טרם הוגש כתב הגנה, לעומת ההליך המקביל שהינו לאחר תום הליך הראיות ולאחר הגשת סיכומצים מטעם הצדדים, כך שכל שנותר הוא להמתין לקבלת פסק הדין המיוחל בתביעה המקבילה, שלא יוכל מעשית לסתור שום פסק דין במסגרת התובענה דנן. עוד נטען בין היתר באשר למאזן הנוחות כי הסכם הפשרה אשר נכרת בין הצדדים בשנת 1998, ימשיך להיות מופר ולא מבוצע ע"י המבקש, בו בזמן שהמקרקעין ימשיכו לעמוד כאבן שאין לה הופכין למשך שנים נוספות. תוצאה זו של עיכוב הליכים בתיק זה משמעה עיכוב בירור תביעתן המוצדקת של התובעות ובכלל זה בירור זכאותן לסעד הראשון שנתבע בתביעה זו- צו עשה על פיו יחויב המבקש לקיים את הוראות הסכם הפשרה.

בענייננו המדובר בתביעתן הלגיטימית של התובעות לעשות שימוש במקרקעין ולחייב את המבקש אשר הפר את ההסכם עימן, לעמוד במלוא התחייבויותיו, עליהן התחייב כבר לפני 11 שנים. עיכוב הליכים בנסיבות העניין יהא לא סביר בעליל ומכאן יש לדחותו.

דיון והכרעה

מעיון בבקשה, בתשובה ובתשובה לתשובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל דהיינו ההליכים יעוכבו עד למתן פסק דין ב"הליך המקביל" בבית משפט זה.

בענייננו, מבוקש ע"י המינהל, כאמור, לעכב את ההליכים עד למתן פסק דין חלוט בסכסוך, שכן, תתכנה החלטות סותרות לכשינתן פסק הדין בהליך זה.

העיקרון של "הליך תלוי ועומד", או Lis Alibi Pendens, קובע כי ניתן לעכב את הדיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד בין הצדדים הליך אחר, בו עומדת לדיון סוגיה מהותית זהה (ע"א 9/75, שיך אל עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט(2) 477, בע' 481 ("עניין אל עוקבי").

מטרתו של עיכוב ההליך היא למנוע כפל הליכים, בזבוז זמנם של בעלי הדין ושל הערכאות השונות הדנות בעניין, והיווצרות מצבים בהם שתי ערכאות שונות תגענה לממצאים עובדתיים (או אף למסקנות משפטיות) סותרים, באותה הסוגיה ובין אותם בעלי הדין.

המסגרת הנורמטיבית וההלכה הפסוקה בעניין הליך תלוי ועומד קובעת כי הדיון מושתת על הכלל של ה"הליך תלוי ועומד ", או כשמו הלועזי LIS ALIBI PENDENS"". 

כלל זה, כפי שמציינת פרופ' נינה זלצמן בספרה "מעשה בית-דין בהליך אזרחי":

"הוא יציר הפסיקה ותחולתו בכל אותם מצבים שבהם מנהלים בעלי-הדין תובענות מקבילות בבתי המשפט בשל אותה עילה." (שם, עמ' 105). 

הכלל האמור עומד על שלושה מרכיבים עיקריים: 

(א) הרעיון שביסוד הכלל.